צוחק מי שצוחק תמיד

צוחק מי שצוחק תמיד
עודד שלומות מתוך "דרך האושר" גליון מרץ 2005

צחוק מחזק את המערכת החיסונית, מפחית כאבים, מגביר את הביטחון העצמי והמודעות, ומסייע להגיע להישגים ארגוניים-כלכליים. צחוק פרוע, מתון או סתם חיוך, יכול לשנות את כל היום ואת ההתייחסות של הסביבה אליכם ולסייע לכם להתמודד עם כעסים וסיטואציות לא נעימות. העולם מצחיק, אז צוחקים

לפני שבועות ספורים ביקר בישראל ד"ר מדאן קטאריה, "הגורו" ההודי של מועדוני הצחוק. לפי תיאורי חסידיו, הם התגלגלו מצחוק בשעת סדנאות ה"יוגה צחוק" שאותן העביר בארץ בהשתתפות כ-300 איש. בעקבות ביקורו, החלו לפעול בארץ חמישה "מועדוני צחוק", שבהם יכולים המשתתפים לתרגל את הטכניקה שפיתח ד"ר קטאריה.

בין חסידי הרופא המצחקק, נמצא גם אלכס סטרניק, המנחה היום מועדון צחוק בירושלים. סטרניק, בוגר החוג למדעי התזונה באוניברסיטה העברית, לומד לתואר שני בבריאות הציבור. לפני כשנתיים הגיע לבנגלור, הודו, במסגרת עבודה בארגון הומניטרי שבו התנדב. "ממש במקרה נפל לידיי הספר של ד"ר קטאריה המסביר את הפילוסופיה והטכניקה של היוגה צחוק", מספר סטרניק. "בעקבות הספר התחלתי לתרגל `יוגה צחוק` במספר מועדוני צחוק שהיו באזור שבו התגוררתי. רק בבנגלור פועלים 130 מועדונים כאלו, מתוך מעל 3,000 מועדונים ברחבי העולם. בהמשך העברתי סדנאות צחוק בהוספיס של חולי איידס בבנגלור, וכשעברתי לאתיופיה, הנחיתי גם שם סדנאות צחוק במסגרת הארגון שהקימה מאמא תרזה. כשחזרתי ארצה, החלטתי לעשות תואר שני בבריאות הציבור, וזאת מתוך ידיעה כי יש קשר מובהק בין בריאות לצחוק, ובכוונתי גם לעשות את התזה שלי בבחינת הקשר בין צחוק והמערכת החיסונית אצל חולי סרטן".

לדברי סטרניק, ישנם כבר מחקרים המוכיחים כי הצחוק טוב לבריאות. הוא מעודד ייצור תאי דם לבנים הנלחמים ב"פלישות" גופים זרים לגוף, ומגביר את פעילות האימונוגלובולין A הנוצר ברוק בשעת הצחוק. חומר זה מגן עלינו מפני חדירה של וירוסים וחיידקים דרך מערכת הנשימה. הצחוק גם גורם לירידת הורמוני סטרס ומוריד את לחץ הדם, וידוע ככלי לפתרון סכסוכים בין אישיים, וכמוריד מחסומים בין בני אדם.

"כשחזרתי ארצה, אחרי הסיבוב בהודו ובאתיופיה, חיפשתי מי עושה בארץ סדנאות יוגה צחוק, והגעתי לאוטה לימנט, שלמדה יוגה צחוק באירופה", מספר סטרניק. "יצרנו קשר והבאנו לארץ את ד"ר קטאריה. בכוונתנו גם ליזום ולקדם בארץ את חגיגות יום הצחוק הבינלאומי שמצוין ב-1 במאי ברחבי העולם. זוהי עוד יוזמה של ד"ר קטאריה להביא את הצחוק למודעות ציבורית רחבה".

פצצת צחוק

גם נילי דור האלה השתתפה בסדנאות הצחוק של ד"ר קטאריה, והיא מנחה, ביחד עם גליה הרשקוביץ סדנאות יוגה צחוק בחיפה. השתיים מגדירות עצמן כ"פצצת צחוק מהלכת" (דור האלה) ו"מרימת מורל" (הרשקוביץ). דור האלה זוכרת את עצמה כצחקנית מלידה. "עד היום אנשים שלא ראיתי שנים מזהים וזוכרים אותי לפי הצחוק המתגלגל", היא אומרת. "יש אפילו שחקנים בקומדיות או במופעי סטנד-אפ שביקשו שאהיה שתולה שלהם בקהל כדי לעורר את הצחוק. לפני מספר שנים גם עשיתי סדנת צחוק אצל לני רביץ, והבנתי שהצחוק הוא כלי טיפולי מעולה. כולם יכולים לצחוק ולהצחיק, אבל אצלי זה כלי מאוד נגיש.

"אני בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ורוב חיי עבדתי במרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ואונס, והעברתי סדנאות בנושאים שונים. אני עושה סדנאות צחוק, `צחוקן`, כבר כארבע שנים למגוון רחב של קהלים. בסדנאות אלו אני מלמדת איך לצחוק בעזרת שימוש בתנועה, משחק, אביזרים, איפור, יצירה וכתיבה. אני משתמשת בעיקר בהומור, שהוא כלי מצוין לפתרון קונפליקטים ובעיות, אבל הוא מאוד תלוי תרבות ואינטלקט.

"ד"ר קטאריה עובד על צחוק נטו. הצחוק, ברמה הפיזית, הוא מנגנון שחרור מעולה, כמו הבכי. כששמעתי שד"ר קטאריה מגיע לביקור בארץ, קפצתי על ההזדמנות, ובמסגרת זו גם הוסמכתי כמדריכת `יוגה צחוק`. אנחנו מעבירות את הסדנאות בהתנדבות, והתשלום – 20 ש"ח לאדם, מיועד רק לכיסוי ההוצאות, בשל הצורך להתאסף בחורף במבנה סגור. בקיץ נעשה את הסדנאות בחוף הים ובחינם. כיום נערכות סדנאות יוגה צחוק ברמת גן, גבעתיים, ירושלים, קריית אונו וחיפה. ד"ר קטאריה הסמיך בארץ כ-50 מדריכים, ואני בטוחה שלקראת הקיץ יפתחו בארץ עוד מועדוני צחוק.

"המפגש עם ד"ר קטאריה היה עבורי פתיחת הלב. מעולם לא ניסיתי סמים, אבל לאחר המפגשים הרגשתי בהיי, לפי הסיפורים. היתה לי תחושת התעלות והתמסרות. מיד לאחר מכן פנו אלי לעשות סדנת תיפוף בכלא. כמי שטיפלה שנים בנפגעות אונס, לא חשבתי שאי פעם אסכים להדריך אסירים, שביניהם יש ודאי אנסים. הפעם הסכמתי ונתתי להם את מיטבי. חשתי חמלה ואהבה אוניברסלית".

לדברי דור האלה, היא מתרגלת את הטכניקה של ד"ר קטאריה לא רק בסדנאות, אלא גם בבית. באחרונה, במצב אישי קשה, תירגלה צחוק וכעבור זמן קצר הרגישה הרבה יותר טוב. "אבא שלי ראה אותי צוחקת, ושאל, `מה מצחיק?`, עניתי, `לא צריך סיבה לצחוק`. זו הגאוניות של ד"ר קטאריה, לצחוק בלי סיבה".

זה מדבק

לפני כעשר שנים ייסד ד"ר קטאריה את "מועדון הצחוק" הראשון בהודו. במסגרת עבודתו הרפואית, כתב מאמר מדעי שחקר את המשפט "הצחוק הוא התרופה הטובה ביותר". בעקבות המחקר, הגיע למסקנה כי הצחוק איננו מועיל רק לעידוד חולים, כנהוג בליצנות רפואית מבית מדרשו של ד"ר פאץ` אדמס, אלא יכול לשמש ככלי לחיזוק המערכת החיסונית ומערכות אחרות בגוף. במחקרו הוא הסתמך, בין היתר, על אירועי החלמה בעזרת קומדיות סלפסטיק, והוכיח שהגוף לא רק מפריש בעת הצחוק חומרים משככי כאבים, אלא מגוון רחב של חומרים אחרים הקשורים למערכת החיסונית, פותח את כלי הדם ומשפר את זרימתו, מרחיב את הריאות, משחרר אנדרופינים, מרגיע, מאזן, מגביר את הביטחון העצמי ועוד.

בתחילה גייס ד"ר קטאריה אחדים מחבריו, שהיו מסתובבים בפארקים, מספרים בדיחות אחד לשני, חלקן גסות, ומתגלגלים מצחוק. כשנגמרו הבדיחות, העוויות והדחקות, הגה ד"ר קטאריה את הרעיון כי ניתן גם "לרמות" את המוח, ולצחוק ללא סיבה. הוא גילה כי גם צחוק "מאולץ" יכול לגרום לאותו אפקט פיזיולוגי ולהפרשת כל אותם החומרים המועילים למערכת הגוף. בעזרת רעייתו, מורה ליוגה, הוא פיתח את ה"יוגה צחוק", הכוללת תרגילי צחוק, הרפיה ומדיטציה. ניתן לתרגל את היוגה צחוק לבד, אבל בחברותא זה יותר נחמד; מה עוד, שידוע שהצחוק מדבק, כך שהדבר מקל על אלו המתקשים לצחוק בעצמם.

חיים שמחים

"הידיעה שהצחוק יפה לבריאות איננה חדשה", אומר ויליאם ליבינגסטון. "סטיב וילסון, פסיכולוג מאוהיו, עשה מחקר בנושא, וגם הביא את ד"ר קטאריה לארצות הברית. רביץ ואני השתלמנו בנושא הצחוק-תראפי כבר לפני מספר שנים אצל וילסון, שפיתח מודל של "חיים מבשרי שמחה", הבנוי לפי ימי השבוע והדגש הניתן בכל יום. ביום א` – חיוכים, ביום ב` – מחמאות, ביום ג` – גמישות, ביום ד` – הכרת תודה, ביום ה` – נחמדות, ביום ו` – סליחה, וביום שבת – שמחה והנאה. וילסון וד"ר קטאריה, כל אחד בדרכו, הבינו שהקשר של הצחוק עם ההומור עלול להיות בעייתי, וליצור פאסיביות, להמתין `שמישהו יבדר אותנו`.

"הומור מבוסס לרוב על כאב של מישהו אחר. זה לא תמיד דבר טוב, זה יכול לפגוע, ומעניין שקומיקאים רבים הם דווקא אנשים עצובים. הבשורה היא באמת ניתוק הצחוק מההומור. הצחוק, כפעולה פיזית, משחרר, מפרק ומרגיע. במקום להמתין שחיים מאושרים יגרמו לך לצחוק, אני מציע שתצחק ותהיה מאושר".

ליבינגסטון הוא נטורופת, מורה למדיטציה טרנסצנדנטלית (חי בהררית), לרפלקסולוגיה ולתזונה טבעית. לדבריו, מתוך ניסיון ההוראה ומחקרים רבים הגיע לידיעה שהצחוק בריא ומחזק את המערכת החיסונית. הוא מעביר קורסים וסדנת צחוק, ואף פיתח קורס מקיף (30 שעות) "צחוק זה לא צחוק", שמטרתו "להוסיף צחוק לחיים וחיים לצחוק". את הקורס הוא מעביר בימים אלו במכללת "מיסטיכאן" באילת.

"רוב האנושות חייה היום במצב לא קל. אנחנו נמצאים בלחצים כלכליים וחברתיים, באינטנסיביות ובמירוץ בלתי נגמר", אומר ליבינגסטון. "בישראל יש גם קשיים ביטחוניים ופוליטיים קשים. אני בטוח שהצחוק יכול לעזור לכל אחד, תוך כדי בניית חיים בעלי מודעות יותר גבוהה".

חוש הומור

"סבתא שלי אמרה שהצחוק טוב לבריאות, ורק היום מחקרים רפואיים מצליחים להוכיח את זה", אומר לני רביץ, מנחה סדנת צחוק והומור, סטנדאפיסט ומנהל מכון גשטאלט. "אבא שלי היה אומר כי אסור לקחת את החיים ברצינות גדולה מדי כי ממילא לא נצא מזה בחיים. אחת המשתלמות שלי אמרה שנרשמה לקורס מכיוון שהגישה כמו `קורבן`. בסוף הקורס שאלתי איך היא מרגישה, והיא השיבה, `כמו קורבן, אבל עכשיו אני גם נהנית מזה`".

רביץ, כמו חלק גדול מהמרואיינים לכתבה, הוא בדחן גדול. הוא מאמין בצחוק ומשתדל להצחיק כמעט בכל משפט שהוא אומר. לאחר שהיה במשך שנים מורה לאנגלית ומפקח של משרד החינוך, החליט לפתוח את מכון הגשטאלט ושם החל להנחות גם סדנאות צחוק, לאחר שהתייעץ ונעזר בפרופ` אבנר זיו, מומחה וחוקר הומור מאוניברסיטת תל אביב.

"מכיוון שהייתי בין החלוצים בשימוש בצחוק ובהומור כשיטות טיפוליות, זה לא היה פשוט", הוא אומר. "אני מכבד מאוד את ד"ר קטאריה והשתתפתי בסדנאות שלו, אבל אני עובד בעיקר על הומור. זה כלי מצוין להישרדות ומחדד את האינטלקט. הומור בנוי מנוסחאות של אירוע-תגובה-תוצאה. ניתן לראות בהרבה מאוד מצבים את ההומור, וזה מקל ומשחרר. בשואה ובבתי כלא הרבו להשתמש בהומור ככלי להישרדות. בניחום אבלים אנשים מספרים בדיחות. לעיתים האדם איננו מסוגל לשנות את מצבו ואת התהליכים החיצוניים לו, אבל הוא יכול לאמץ לעצמו תגובה הומוריסטית, שונה ואחרת. אני עובד רק עם קבוצות. האדם הוא יצור חברתי, והומור וצחוק הן בעיקרן פעולות אנושיות-חברתיות".

אם תרצו

כמו רביץ, גם אנזו אגדה גורן, הוא ג`וקר לא קטן. אם חלק מהצ`ארם ההומוריסטי של רביץ הוא מבטאו האנגלי הכבד, לגורן מבטא ספרדי מתגלגל, והומור דרום אמריקאי. ב-1995 ניצל גורן את נסיעתה של אשתו לארגנטינה, וצירף לשמו המקורי "אנזו גורן", את המילה "אגדה".

"ידעתי שאשתי תתנגד לשינוי השם, אבל הסתבר כי זה לא נראה גם לפקידי משרד הפנים שחשבו שאני עושה מהם ומהרצל צחוק". הוא אומר. "התעקשתי ולבסוף הסכימו. לאשתי לא היתה ברירה, כי מותר לשנות שם רק אחת לעשר שנים. עכשיו, השם שלי גם מעלה חיוך בפני כל מי ששומע אותו, וגם עוזר לי בתחושה ש`אין זו אגדה`, למרות שלי קוראים `אנזו`, ולא `אין זו`. מה לעשות, ההורים שלי לא היו מספיק חכמים".

גורן עוסק בצחוקים ובהומור כבר שנים רבות, עוד מארגנטינה, בה נולד וגדל. הוא מהנדס חשמל במקצועו, ואף עבד שנים רבות בתעשייה האווירית בפרויקט מטוס "הלביא". הוא גם כתב ספרים, מאמרים ותסריטים בתחום ההומור, ובארגנטינה היה קומיקאי. גורן גם השתתף בסדנת הצחוק של ד"ר קטאריה בישראל, ופתח מועדון צחוק בקיראון.

"אני בעל כיוון מאוד פרקטי בנושא הצחוק", מסביר גורן. "בשנים האחרונות הייתי שותף למספר ניסויים ומחקרים מדעיים בצה"ל ובתעשייה האווירית, שהוכיחו, חד משמעית, שצחוק והומור מעלים באופן מופלא את תפוקת העבודה ואיכותה. לצערי, העולם פועל היום כמעט רק בפרמטרים כלכליים, וזו הדרך הטובה והיעילה ביותר להחדיר את תרבות הצחוק לשכבות אוכלוסייה רחבות. כבר בארגנטינה, במפעל פלדה ענק, הייתי שותף לפרויקט של הפחתת תאונות עבודה בעזרת סרטים של `השמן והרזה` וצ`רלי צ`פלין. יש ז`אנר של סרטים מלאי תאונות `מצחיקות`. העובדים רואים, צוחקים ומטמיעים את הסכנות.

"בתעשייה האווירית ערכנו מחקר בו לקחנו תמונות של מעל 4,000 איש. בדקנו התאמה בין הבעת הפנים מחויכת או כועסת של האנשים, לבין יכולות שלהם. הגענו למסקנות מדהימות. האנשים המחויכים יותר היו יצירתיים יותר והרבה פחות מעורבים בתאונות עבודה ותאונות דרכים. בהמשך טיפלנו בהקטנת תאונות עבודה ודרכים, יעילות ויצירתיות – באמצעות סדנאות צחוק לעובדים. הניסויים שערכנו, גם במספר בסיסי צה"ל, היו בליווי סגל מדעי שחקר את הנושא בכלים אובייקטיביים ועם קבוצות ביקורת. רוב מנהלי המפעלים, חושבים שהעובדים הם האויבים שלהם. אולי דרך הצחוק ניתן לשנות את זה. עכשיו אני בעיצומו של ניסוי גדול בשיתוף מפעל `פלטכניכה` שיימשך שנה שלמה ברציפות. במסגרת זו נתרגל יוגה צחוק בסדנת צחוק, נוציא לאור עלון הומוריסטי, נפיק מופע בידורי ועוד. במקביל, המפעל הציב לעצמו יעדי תפוקה, יעילות, איכות ובטיחות.

"במסגרת הביקור של ד"ר קטאריה, מאוד התיידדתי איתו. הוא איש מקסים שהקים 3,000 מועדוני צחוק בעולם עם מעל 10 מיליון מתרגלים. עכשיו אני במהלכים לקידום תיירות צחוק בישראל, דרך המועדונים האלו".

לחייך על הבוקר

"היום המבוזבז ביותר, הוא יום שלא צחקנו בו", מצהירה ד"ר יפה שמעוני. היא הגיעה לטיפול בצחוק, לאחר שהכינה כתבה בנושא זה בעיתון מקצועי שאותו הוציאה לאור, כיו"ר האגודה הישראלית לנטורופתיה.

"אומנם נושא זה תפס תאוצה רבה לאחרונה, ובעיקר דרך השיטות של ד"ר קטאריה, אבל ישנם כבר הרבה מחקרים המוכיחים מעל כל ספק את הערך הבריאותי של הצחוק", אומרת ד"ר שמעוני. "בשל המתח הרב, זה תחום שתפור עלינו. התחלתי לשלב טיפולי צחוק, במסגרת עבודתי, אבל זה תחום שכל אחד יכול לעשות לבד בבית. אני ממליצה לצחוק ללא סיבה, לחפש בכל דבר את החיובי והמצחיק, להשתטות, לעשות פרצופים מצחיקים מול המראה, לנסות לחזור לילדות, לצפות הסרטים והצגות קומיות והכי חשוב – לצחוק ולחייך על הבוקר.כמובן שאפשר ללכת לסדנת צחוק אני מאמינה שאם יהיה בעולם יותר צחוק, נוכל לפתור בקלות בעיות אישיות ובינלאומיות".

ליצנות רפואית

ד"ר פאץ` אדמס נחשב היום ליוזם נושא הצחוק והליצנות הרפואית כשיטת טיפול. הוא הקים בווירג`יניה ארצות הברית, בית חולים ששם דגש על הומור ועל האמונה כי הקשר בין פציינט לרופא צריך להיות מבוסס על אמון וחברות ולא על ניכור ומקצועיות בלבד, כאשר מטרת הרופא היא לעודד גישה חיובית לחיים אצל הפציינט. הסרט "פאץ` אדמס", בכיכובו של רובין ויליאמס זכה להצלחה רבה וקידם בעיקר את תחום הליצנות הרפואית. ד"ר אדמס גם ביקר בארץ לפני כשלוש שנים, והיה אורח הקורס לליצנות רפואית בבית חולים "אסף הרופא". את הקורס מנחים ומנהלים שלומי אלגוסי וד"ר שבח פרידלר. אלגוסי הוא בוגר בית הספר למשחק בית צבי, שהתמחה בתיאטרון קהילתי וליצנות קרקס. לפני כעשר שנים השתלם בניו יורק בליצנות הרפואית, אולם כשחזר המשיך להופיע בעיקר כליצן בימי הולדת ואירועים.

"לפני כחמש שנים הוזמנתי להופיע בבת מצווה של בתו של ד"ר שי פינטו, מנהל שיר"ם באסף הרופא ואבי שילוב הרפואה המשלימה בבית החולים", מספר אלגוסי. "נפגשתי איתו לפני ההופעה, ושוחחתי איתו גם על ליצנות רפואית. השאר זה היסטוריה".

אלגוסי החל לעבוד ב"אסף הרופא" כליצן רפואי במחלקת הילדים. הוא עובר ביניהם ומצחיק אותם, לא ב"הופעות", אלא אחד לאחד. לדבריו, הליצנות מרגיעה את הילדים ומסיחה את דעתם מהכאב והפחד, תוך שימוש בטכניקות ליצנות של סלפסטיק, קסמים, פנטומימה ופרצופים.

"במשך הזמן השתכללתי ופיתחתי טכניקה של פיזיותרפיה ליצנית", הוא אומר. "למשל, אני יוצר בועות סבון שכמעט ולא מתפוצצות, ומשחק מסירות עם הילד, או מקפיץ אותו על הגב או הכתף. אם ילד צריך להניע את היד, זו דרך מצוינת לעודד אותו לעשות זאת. כמובן שאני מתייעץ עם הרופאים איזה איברים הילד צריך להפעיל, ובאיזה כיוון ועוצמה. היו מקרים שילד שעבר טיפול ברגל, חשש לקום וללכת, למרות שהיה צריך לקום כחלק מההחלמה. עשיתי לו מין כלב מבלונים, ויצאנו ביחד עם ה`כלב` לטיול קצר בחוץ".

אלגוסי עובד גם במחלקות הדיאליזה, הסיעודית, האונקולוגית וההפריה החוץ-גופית ומרכז את לימודי הליצנות ב"אסף הרופא". זה קורס בו השתתפו כבר 120 חניכים, והחודש נפתח הקורס הרביעי במספר. "רק חלק קטן מהבוגרים שלנו עובדים במקצוע", הוא אומר. "אבל חלקם גם נקלט ב`תל השומר`, `סורוקה`, `הדסה עין כרם` ו`שערי צדק`. בין היתר גם מגיעים רופאים ואחיות להשתלם אצלנו. אם בעבר הייתי סתם `ליצן`, היום אני חושב שחמותי כבר מקבלת אותי למשפחה כ`חצי דוקטור`".

האחים מרקס

מעניין אם משפחתו של ד"ר פרידלר, כבר מקבלת אותו כ`חצי ליצן`. בנוסף להיותו רופא מומחה להפריה חוץ-גופית, הוא גם בוגר בית הספר לתיאטרון ותנועה של ז`אן לקוק בפריז, היה גם תלמידו של הפנטומימאי מרסל מרסו, ומנהל, ביחד עם אלגוסי, את הקורסים לליצנות רפואית.

"אחת המטרות שלי", הוא אומר, "היא להביא הוכחות מובהקות לערך הרפואי של הליצנות. לפני מספר שנים התפרסם סיפורו של נורמן מילר, שחלה במחלת פרקים וגילה שאיננו צריך לקחת תרופות בשעה שצופה בסרטים של האחים מרקס. כולם יודעים היום את הערך הבריאותי של הומור וצחוק, אבל חסרים מחקרים קליניים שישכנעו את הממסד הרפואי בחשיבות של העידוד והתמיכה התקציבית בליצנות רפואית.

"אני נמצא עכשיו בעיצומו של ניסוי במחלקה להפריה חוץ-גופית באסף הרופא. זמן קצר לאחר ההפריה, כשאנחנו מחזירים את העוברים לרחם האם, אנחנו מציעים לאישה מפגש עם ליצן רפואי. הניסוי נערך, כמובן עם קבוצת ביקורת, ונראה את ההשפעה על היקלטות העוברים והתפתחותם. הפריה חוץ-גופית היא תהליך מתוח ולחוץ, הליצנות יכולה לשבור את המתח ולהרגיע, ואני מקווה להגיע לתוצאות משכנעות ומובהקות ברמת הצלחה בקליטת העוברים וההריונות התקינים.

"למרות שאני רופא עם רקע בליצנות ומשחק, אני מקפיד שלא לערבב את התחומים. אני מגיע למטופלים עם חיוך ואפתיה, אבל בלי בדיחות והצחקות", מסביר ד"ר פרידלר.

להזמנות סדנת צחוק :
אלון שפריר 054-4-640468

להרחבה על סדנת צחוק

הפוסט הזה פורסם בתאריך כללי. קישור קבוע.

כתיבת תגובה